101 דלמטים
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | דודי סמית |
| איורים |
ג'נט ואן גרהאם ג'ונסטון  |
| שפת המקור | אנגלית |
| סוגה |
רומן לילדים |
| מקום התרחשות |
לונדון |
| הוצאה | |
| הוצאה |
היינמאן |
| תאריך הוצאה | 1956 |
| הוצאה בעברית | |
| תרגום | ראו בעברית |
| סדרה | |
| הספר הבא |
תעלומת הכלבים המעופפים |
| קישורים חיצוניים | |
| הספרייה הלאומית | 002002653, 003486912 |
  | |
101 דלמטים (באנגלית: The Hundred and One Dalmatians) הוא ספר הרפתקאות לנוער מאת הסופרת הבריטית דודי סמית, משנת 1956. הספר זכה להצלחה ועובד פעמים רבות לקולנוע ולתיאטרון. בין הסרטים המבוססים על הספר הם: "על כלבים וגנבים" המונפש מ-1961 וסרט ההמשך המונפש שלו "על כלבים וגנבים 2: הרפתקאות פאטץ' בלונדון" (2003), סרט הלייב-אקשן "101 כלבים וגנבים" מ-1996 וסרט ההמשך בלייב-אקשן שלו "102 כלבים וגנבים" מ-2000, וסרט הלייב-אקשן "קרואלה" מ-2021. כמו כן, הדמות קרואלה דה ויל מופיעה בעונה הרביעית של סדרת הפנטזיה "עד עצם היום הזה".
תקציר העלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]זוג כלבים דלמטיים לונדוניים בשם פונגו (Pongo) ומיסי (Missis) חיים עם מר וגברת דירלי ושתי המטפלות שלהם, נני קוק (מבשלת) ונני באטלר (משרתת). מר דירלי מתואר כאדם מוכשר פיננסית ש"חילץ את הממשלה מהחוב שלה" ומכך פטור ממס הכנסה. הכלבים רואים בבני האדם חיות המחמד שלהם, אך נותנים לבני האדם לחשוב שהמצב הפוך. בספר הן בני האדם והן הכלבים מדברים, והתקשורת ביניהם חלשה אך קיימת - כלבים מבינים לרוב את בני האדם, אך בני האדם "מבינים רק שש או שבע נביחות".
מיסי ממליטה חמישה עשר גורים. לאחר שבני הזוג דירלי חוששים שהמאמץ להניק חמישה עשר גורים יחליש מאוד את מיסי, הם מחפשים כלבה מיינקת לגורים. לאחר חיפושים ממושכים, מוצאת גברת דירלי כלבה דלמטית נטושה וקוראים לה פרדיטה (אבודה בלטינית), שככל הנראה איבדה את גוריה אך עדיין מפיקה חלב. פרדיטה מספרת לפונגו את סיפורה על אהובה האבוד, כלב דלמטי בשם פרינס. מהרומן עם פרינס פרדיטה המליטה שמונה גורים, אך הם נמכרו על ידי בעליה. פרדיטה חיפשה אותם, ובכלות כוחה, נמצאה על ידי גברת דירלי.
מר וגברת דירלי השתתפו בארוחת ערב מפוארת על ידי שכנתם, קרואלה דה-ויל, אישה עשירה אך מאיימת מאוד, שכל אהבתה נתונה לבגדיה העשויים פרווה משובחת. בספר אף מצוין שלקרואלה חתולה פרסית לבנה, שהמליטה מספר פעמים, ובכל פעם קרואלה לקחה את החתלתולים והטביעה אותם. מר וגברת דירלי מודאגים מהתבטאויותיה על כלביהם, שיש צורך להטביע אותם ולקחת את הפרוות. בספר מתואר כי האוכל שמוגש מתובל בפלפל חריף, וכי בעלה הוא סוחר פרוות שאימץ את שם משפחתה של אשתו (במקום שאישה תאמץ את שם משפחת בעלה).
לאחר זמן קצר הגורים נעלמים על ידי זוג גנבים בשם הוראס וג'ספר. בני האדם עושים כל שביכולתם לאתר אותם, אך נכשלים. הכלבים, לעומת זאת, משתמשים ב"נביחת בין הערביים" - שיטת ריכול בין כלבים ולהעברת הודעות. בעזרת רשת תקשורת זאת, מגלים זוג הדלמטיים כי נראו גורי דלמטיים באחוזה במחוז סאפוק בשם "אחוזת אבדון" (Hell Hall) שהייתה שייכת לאבות-אבותיה של קרואלה וכעת שייכת לקרואלה דה-ויל. הכלבים מנסים לאותת לזוג דירלי היכן הגורים, אבל נכשלים. הכלבים מחליטים לקחת את המושכות לידיים ובורחים במטרה להשיב את הגורים. לאחר מסע באזור הכפרי של לונדון, הם פוגשים בקולונל, כלב רועים אנגלי זקן, והוא מספר להם על היסטורית האחוזה ועל העובדה שיש בה תשעים ושבעה גורים דלמטיים, ביניהם גוריהם של פונגו ומיסי. זוג הכלבים חודרים אל האחוזה בדיוק כשקרואלה מגיעה. היא מורה לנוכלים, ג'ספר והוראס, לשחוט את הכלבים ולהפשיט את עורם עוד באותו הערב, עקב הפרסום הרב שנוצר בעיתונים אחרי שנגנבו גורי משפחת דירלי. הכלבים מגבשים תוכנית לברוח ולהגיע לבית משפחת דירלי קודם לערב חג המולד.
לאחר שהבינו שכלבים דלמטיים בולטים יתר על המידה, לא כל שכן 99, מחליטים הכלבים להתגלגל בפיח ולכסות את עצמם. הם תופסים טרמפ על משאית ומגיעים ללונדון בדיוק בערב חג המולד, ומתוודעים לחתולה של קרואלה, אותה היא שונאת לאחר שלקחה ממנה את גוריה. בעזרתה, הכלבים הורסים את ארון הבגדים של קרואלה וקורעים את מעילי הפרווה היקרים שלה. לאחר מכן הם מגיעים אל ביתם, ויחד עם פרדיטה - שלא באה עם פונגו ומיסי אלא נשארה - מתעגל המספר למאה כלבים דלמטיים. מתברר שבתוך 97 הגורים נמצאים גם שמונת גוריה של פרדיטה.
החתולה של קרואלה מודיעה לפונגו ומיסי שקרואלה ובעלה הפרוון פשטו את הרגל מכיוון שבעלה של קרואלה לא הספיק לשלם על כל הפרוות שנהרסו, לכן הם מוכרים את אחוזת האבדון ומהגרים לארצות הברית. מר וגברת דירלי קונים את האחוזה ומשפצים אותה - בעזרת הכסף שמר דירלי השיג לאחר שחילץ את הממשלה מחוב עוד פעם - ומציע להקים שושלת של דלמטיים, וכן שושלת של דירלי לטפל בהם. לקראת סוף הספר מתאחדת פרדיטה עם אהבתה, פרינס, ובני הזוג דירלי, שסירבו להפריד ביניהם, מרשים לפרינס להישאר, וכך נהפכים למאה ואחד כלבים דלמטיים.
בעברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]תרגום ראשון של הספר, בידי חנוך ברטוב, הופיע ב-1966 בהוצאת עם עובד, תחת השם "מאה כלבים ואחד". ברטוב תרגם גם את השמות בעלי המשמעות המופיעים בספר: הכלבה מיסי הפכה ל"עלמה", שם המשפחה של הזוג דירלי הפך ל"יקירא", המשרתות בביתם הן שרה משקים ושרה טעם (במקור Nanny Cook ו-Nanny Butler), וקרואלה דה-ויל היא "עריצה מֵדָאיַש" (אם המילה "מדאיש" תיאמר ברצף כמה פעמים, היא תישמע כ"אשמדאי").
תרגום שני, של גילי בר-הלל, הופיע ב-2012 במסגרת הסדרה "הרפתקה: סופרים מתרגמים קלאסיקה", של הוצאות אוקיינוס ומודן.
עיבודים לבמה בישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-2010 ההצגה שבה ובה שיחקו עפר שכטר בתפקיד ג'ון, עדי הימלבלוי בתפקיד אנה, חנה לסלאו (שבהמשך החליפה אותה עדי ארד) בתפקיד קרואלה דה ויל, חני נחמיאס וציפי שביט בתפקיד האומנות ואת תפקידי הגנבים גילמו אודי ואביעד.
ב-2014 עלתה ההצגה "101 כלבים דלמטים" שם שיחקו אורנה דץ בתפקיד אנה, משה דץ בתפקיד ג'ון, חני נחמיאס ומיקי קם בתפקיד האומנות, דנה אינטרנשיונל בתפקיד קרואלה דה ויל ואת תפקידי הגנבים גילמו קובי מימון וירון ברלד.
בקיץ - 2023 עתיד לעלות על הבמות בישראל עיבוד בימתי חדש לכל המשפחה ״101 כלבים דלמטים״
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- לילך הדר, אותה קרואלה, רק יותר שטנית, באתר הארץ, 14 בינואר 2013